כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    טאו

    6 תגובות   יום שלישי, 12/6/18, 18:30

    טאו

     

    בפעם הראשונה שהחזקתי את טאו, גודלה היה בערך כגודל כף היד שלי. החזקתי אותה בעדינות בשתי ידיי, עד שראשה נשמט והיא נרדמה. הנחתי אותה על חזי בעדינות, וליטל ואני נסענו איתה הביתה. 

    כמה שנים מאוחר יותר, טאו הייתה עוזרת בהצלת גוזלים, מביטה בהם בסקרנות ובעדינות, ושומרת שלא יאונה להם כל רע. בכלל, מבלי לדבר בשמה, טאו ושלושת הכלבים האחרים כאן בבית היו יכולים לסתום את הפה של כל אותם המלומדים הללו, כל הפילוסופים הללו, שמבלבלים את המוח ומספרים על בעלי חיים, וכמה עולמם השכלי והרגשי מוגבלים- במין חוצפה של מי שאינם רוצים או מסוגלים אפילו לראות את הנשמה הזו שחיה מולם. וטאו חיה.

    היא שמחה, היא כעסה, היא התביישה, היא התפדחה כשהיינו מוצאים אותה משחקת לבד על המיטה שלנו, היא לימדה את עצמה לפתוח דלתות והיא אהבה את כולם, עד שכלב כלשהו בשכונה היא מאיים או מרגיז אותה וחשוב יותר – מישהו מהכלבים בלהקה.
    ''

    טאו, ללא ספק, הייתה האלפא של הלהקה שלנו וכעסה ורדתה לפעמים בשאר הכלבים. אך אוי היה לו לכלב הזר, שהיה אפילו מנסה לעשות דבר כזה למי משלושת אחיה. כשלארי ובלה משחקים, טאו יושבת מולם ומשלבת ידיים באיקס. מביטה בעיניי וקוראת לי לבוא וללטף אותה. בבית, כשהיא רוצה לרדת למטה ואינני קם להוציא אותה, היא מתיישבת מולי, כאילו מכינה את עצמה- ומתחילה לדבר. פיה מוציא קולות שאינם נשמעים בשום הזדמנות אחרת, והבקשה היא ברורה, נחושה ולא משתמעת לשני פנים.

    היום, בפעם האחרונה שהחזקתי את טאו, חומר הכימי הוזרק לגופה על מנת להרדים אותה, לפני שרעל ממית יוזרם בעורקיה. החזקתי בעדינות את ראשה, עד שעיניה נעצמו, הוא נשמט בעדינות וגופה נכנע לבסוף לשינה. נישקנו, אורי ואני את הנסיכה הקטנה הזו, הזלנו עליה דמעות אחרונות וחזרנו הביתה.

    אין רחמים מלמעלה, ואנחנו נאלצים להתמודד עם אסונות כבדים שמכים בנו ובגופניו שאינו שברירי כמו שהוא מתקמט, נרקב ומתפרק כמו קרטון רטוב. הנה זה הגיע גם אליך, האסון, ואחרי עשר שנים קמלת בשלושה ימים קשים, וכמו בת אצולה אמיתית, הקטנת כך את יום הולדתי שהתקיים בדיוק, ואפילו לקחת מבף, שיחיה עוד שנים ארוכות, הלוואי, את הבכורה על המוות. טאו לא מחכה בתור בשביל אף אחד. 

    אין לי מה לומר למתים, אבל טאו הקטנה, בקשה אחת לי אליך. אם במקרה עכשיו, במסעך החדש, את פוגשת באנוביס, אל המתים (ואחרי הכל- קשה מאד להתעלם מהדמיון הויזואלי ביניכם), ואותו אנוביס, כדרכו, מחליט למדוד ולשקול את ליבך על מנת להחליט אם היית טובה או לא בחייך, תגידי לו שהפעם הוא הלך צעד אחד רחוק מידי, ושספי את גרונו של האפס הקטן הזה.
    אין ראויה ממך להחליף את מקומו.

    לילה טוב נסיכה קטנה שלי. לילה טוב.

    מוות ביוני אינדיד.

     

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/6/18 17:00:

      תודה למגיבים כולם, שקראתם והשתתפתם בצער.

      קראתי כל תגובה, שמתי לב גם ל"תגובות שאינן בכתב" הירוקים.

      בריאות חמלה וקצת שמחה בלב

      תודה שוב



        14/6/18 08:07:
      תנחומי...עצוב היה לקרוא
        13/6/18 22:51:
      לב שבור . לגמרי .
        13/6/18 22:07:
      כמה זה קשה, מכירה על בשרי.
      עצוב לאבד חבר מושלם
        13/6/18 13:53:

      *

      קשה, קשה מאד הפרידה, ההכרח לפעמים "לשחרר" בהליך יזום עוד יותר, מי שגר עם בעלי חיים, שאוהב, שעבר זאת, מבין.

      החברה סביב עדיין לא הגיעה להבנה בנושא, שהפרידה מכל יצור חי שאהבת, שגרת אתו שנים רבות, קשה כל כך.

      יהי זכרה ברוך.

      שלא תדע יותר צער

      Image result for ‫פרח גן עדן‬‎